הפלפל הוא הוא פריו של סוג של צמח מטפס שגדל בהודו ועם השנים התפרש לאזורים טרופיים באיי אסיה ודרום אמריקה. כשהפרי הזה טרי ובשל הוא אדום בוהק ולפני ההבשלה הוא בצבע ירוק. פלפל שחור היא הפרי הלא בשל של צמח הפלפל, אשר מתחיל בצבע ירוק ואז עובר תהליכים של הרתחה וייבוש, עד שהוא מתחמצן ומגיע לצבע השחור המוכר. ליצירת פלפל לבן קוטפים את הפרי האדום הבשל ומסירים את החלק האדום – כדי לגלות את הזרע הלבן שאותו אנו אוכלים. משתמשים בפלפל הלבן בעיקר כדי לתבל מנות בצבע בהיר כמו רטבי בשמל ומנות ריזוטו לבנות.
את החריפות שלו חייב הפלפל לתרכובת מיוחדת בשם פפרין – אשר מעוררת את בלוטות הטעם ויוצרת תחושת חריפות עדינה. לפלפל תכונות בריאותיות רבות, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.
המסחר בפלפל שחור התחיל לפני יותר מ3500 שנה: יש דיווחים עליו לכל אורך העולם העתיק, מפרס ויוון ועד רומא.
עד לא מזמן, הוא נחשב לחומר יקר ונדיר: מגלה הארצות וסקו דה גמא נשלח על ידי מלך פורטוגל ��מסע להודו רק כדי להביא לארצו פלפל שחור באיכות בגבוהה ביותר. הפורטוגזים שלטו במסחר בפלפל עד שהחליפו אותם ההולנדים, ואחריהם באו הבריטים.
מדברים על בריטים, פלפל אנגלי אינו פלפל בכלל, אלא פרי של צמח אחר, ממשפחת ההדסים, שגדל בכלל בג'מייקה, בצד השני של העולם (ולכן הוא גם לא אנגלי).
עוד פלפל שאינו פלפל הוא הפלפל הורוד – פרי מיובש של צמח ברזילאי שהפך לטרנדי בשנים האחרונות.
אנחנו רגילים למקם אותו לצד המלח ולהשתמש בו לתיבול מנות מלוחות, אבל דווקא בקינוחים הוא יכול להוסיף המון – הוא הולך מצוין עם שוקולד (באיטליה נוהגים להגיש גלידת שוקולד ופלפל) וגם בקינוחי פירות.
סוחרי תבלינים בארצות הברית של פעם היו נוהגים לדלל פלפל שחור טחון ביחד עם פחם טחון כדי לקבל יותר תמורה לפלפל שהם אשכרה מכרו. המנהג של דילול הפלפל נמשך גם היום (במיוחד כשמחירי הפלפל שחור נמצאים עכשיו במגמת עלייה), אז אם אתם רואים פלפל טחון או גרוס במחיר זול במיוחד, כדאי לחשוד.
את מטחנת הפלפל הראשונה ייצרו האחים לבית פז'ו בשנת 1842 – שהיום מוכרת כמובן בהיותה יצרנית רכב, אבל את ההון הראשוני שלהם עשו בזכות פיתוח דגם למטחנת גרגרי פלפל בה ניתן לשנות את גודל הטחינה הרצוי על ידי סיבוב כפתור. עד היום פג'ו נחשבת כיצרנית מטחנות הפלפל הטובה בעולם.
